הקסם של מלטה 

אם בא לכם להכיר בקיץ הזה מקום קטן ולא מאוד מתויר עם אנשים מאירי פנים, אוכל טעים ואוטובוסים משנות ה-50 וה-- 60 סעו למלטה

תוך כמה שעות אפשר לחוות שם 5,000 שנות היסטוריה: להתחיל את היום במקדשי-האבן המגאליתיים המרשימים שהקימו יושביה הקדומים של הארץ, להמשיך לארמונות האבירים שמגיני מלטה בנו בימי-הביניים בבירתם בעלת השם הערבי מדינה, לבקר במוזיאון המלחמה בבירה העכשווית וולטה ולסיים בפאבים, במסעדות ובמועדונים של עיירות החוף השוקקות סלימה, סאן ג'יליאן או סנט ג'ורג.'  

בין כל המקומות המרתקים הללו מקשר שירות אוטובוסים יעיל, המפעיל בקוויו השונים כלי רכב משנות ה-50, ה-60, ולכל המאוחר ה-70. אי אפשר לפספס את האוטובוסים הללו. לא רק בגלל מראם האקזוטי, אלא גם בגלל צבעם האחיד: צהוב-כתום. פעם הם היו בצבעים שונים בהתאם לכיוון הנסיעה. לפני כ-20 שנה מישהו העלה את הרעיון המוצלח לא להוריד אותם מהכביש, אלא פשוט למתג אותם מחדש.  

קשה להאמין, אבל המוצגים הארכיוניים הללו, שהפכו לאחד מסמלי התיירות של מלטה, קורעים את הכבישים ללא כל קושי ומעניקים לנוסעים חוויה בלתי נשכחת. שכחתם איך אפשר לשרוד את חום הקיץ הים-תיכוני ואת הלחות הכבדה בלי מיזוג? במלטה מיזוג זו מילה כמעט גסה. גם ככה מערכת החשמל המקומית לא תמיד עומדת בלחץ הנגרם בגלל הפעלת יותר מדי מאווררים, ולא פעם משתררת ברחבי המדינה הקטנה – שגודלה רק 316 קמ"ר - הפסקת חשמל כללית. לאוטובוסים של מלטה יש פתרון נהדר: החלונות פתוחים כל הזמן והאוויר פשוט זורם פנימה, כמו פעם. כמעט כל הקווים יוצאים מהבירה וולטה, מהתחנה המרכזית שמול שער הכניסה הראשי לעיר הנמל היפהפייה.

שלושה איים

ראשית תיקון: מלטה היא לא אי. היא שלושה איים: מלטה (האי הראשי, שבו גם נמל תעופה בינלאומי,( קומינו וגוזו. אפשר לעבור מאי אחד למשנהו בספינות או במסוקים, אבל לאמיתו של דבר האי מלטה עצמו כה מלא באתרים היסטוריים ובאפשרויות נופש, שאפשר להעביר בו שבוע שלם מבלי לעבור לאי אחר.  

ועכשיו לעיקר: במלטה מרגישים כמעט כמו בבית. למרות שהמדינה חברה זה חמש שנים באיחוד האירופי, וזה שנה וחצי מונהג בה מטבע היורו, אל תתפלאו אם תבינו את מה שהמלטזים, תושבי האי, אומרים, שכן לשונם היא ניב ערבי שעורבב לאורך ההיסטוריה עם איטלקית ואנגלית. כך נוצרה לה שפה הנשמעת בהתחלה מוזרה מאוד, אך אט-אט היא הופכת לברורה.  

מצד שני, למרות שמלטה הייתה במשך 160 שנה מושבה בריטית, והיא חבה לבריטים את הצלתה מידיו של נפוליאון ומאוחר יותר מידי הנאצים ומוסוליני, אל תתפלאו אם תיתקלו בקשיי תקשורת עם התושבים המקומיים כשתדברו אנגלית. המלטזים גאים מאוד בשפתם הייחודית. ככלות הכל, יש רק מעט יותר מ-400 אלף בני-אדם בעולם השולטים בה. אבל עם מעט סבלנות ונימוס ניתן בכל זאת למצוא שפה משותפת, ולגלות שגם מי שהעמיד פנים שאין לו מושג מה אתם רוצים ממנו, דובר אנגלית שוטפת למדי. שכן מלטה עדיין חברה בחבר העמים הבריטי, ומאושרת מכך.  

ככלל, המלטזים הם עם שמח, מאיר פנים, נינוח וגאה מאוד בארצו ובהיסטוריה העשירה שלה, הקשורה גם לארץ ישראל. אל תתפלאו אם מישהו ייגש אליכם כשאתם מצלמים כנסייה או ארמון כלשהם, ויעניק לכם הסבר מפורט על תולדות המקום.

מלטה רגילה לפלישות חיצוניות. מיקומה האסטרטגי בלב הים התיכון הפך אותה לחלקת אדמה מבוקשת מאוד עלידי אימפריות ומעצמות. הבריטים כינו את האי, גם בגלל מראהו על המפה, "העין שלנו במזרח התיכון." מערך המבצרים הגדול שהוקם על חופיו עוד בתקופות קודמות, העניק לבריטים שליטה כמעט מוחלטת על הנעשה במרחבי ה"מארה נוסטרום" (הים התיכון). 

במלחמת העולם השנייה הפך האי לנקודת אחיזה שמנעה ממדינות הציר להשתלט על כל מרחבי הים התיכון. מחיר ההיאחזות במלטה היה כבד: בשנים 1942-1941 המיטו מטוסי חילות האוויר הגרמני והאיטלקי חורבן ומוות על האי כולו. האוכלוסייה המקומית נעקרה מבתיה, סבלה מרעב קשה בעקבות המצור הימי והאווירי – אך החזיקה מעמד וזכתה בשל כך להערכה רבה מצד מעצמות המערב. על קירותיו של ארמון מושל האי, בכיכר הארמון בוולטה, ניתן לראות העתקי אבן ענקיים של מכתבי ההוקרה ששיגרו גדולי העולם למלטזים על עמידתם במלחמה.  

מתחנת האוטובוס הראשית בעיר ניתן להגיע ברגל גם ל"מקדשי טרשין" – מכלול של שישה מקדשים, שבנייתם החלה בסביבות 2,500 לפנה"ס, והם נחשפו מחדש ב,1916- וגם לאתר הקבורה התת-קרקעי המרשים ביותר, ה"היפוג'אום" (ביוונית - "השוכן מתחת לקרקע,(" שנחשף במקרה בסוף המאה ה.19- בהיפוג'אום, ששימש גם כמקדש, נמצאו פריטים מדהימים, שאת חלקם ניתן לראות במוזיאון הארכיאולוגי של וולטה. ביניהם גם פסל "האישה הישנה," המסמל, כנראה, את החיבור בין החיים למוות.  

בגלל הלחות הרבה השוררת בהיפוג'אום והרצון לשמר את האתר, הוחלט להגביל את מספר המבקרים, ולכן רצוי להזמין כרטיסים באינטרנט מראש כמה שבועות לפני הביקור. עם זאת, ניתן גם להשיג כרטיסים של הרגע האחרון במוזיאון לאמנות עכשווית בוולטה, לשני ביקורים מודרכים המתקיימים כל יום ב12- וב-16:00.  

שני אתרי מקדשים נוספים נמצאים בדרום מלטה, בהג'ר קים ובמניידרה, סמוך ל"מערה הכחולה" – שהיא למעשה סדרת מערות ימיות שהטבע חצב באבן ואליהן ניתן להגיע בספינות דייגים מהכפר ראס אלביידה. הטבע במלטה לא פחות יפה ממעשה ידי האדם. ראס אלביידה, אגב, אינו המקום היחיד ששימר את שמו מתקופת הכיבוש הערבית. במרכז מלטה שוכנת כאמור בירתו הקודמת והקסומה של האי - מדינה, ולצידה העיירה רבאט.  

אולם עוד לפני הערבים שלטו במלטה הפיניקים, היוונים והרומאים. מימיהם של האחרונים נותרו בעיקר קטקומבות שנבנו על-ידי הנוצרים הראשונים באי, ושימשו אותם כמקלט מפני רודפיהם וכמקום מנוחה אחרון. הקטקומבות המרשימות ביותר הן אלו הנושאות את שמה של סנטה אגאתה, צעירה מסיציליה בת המאה השלישית לספירה, שסירבה להיענות לחיזוריו של מושל מקומי בשל אמונתה הדתית, נמלטה למלטה, הסתתרה באי, נתפסה, הוצאה להורג והפכה לקדושה. מקום מחבואה, מערת אבן לחה, הפך למקום קודש עבור הנוצרים באי.  

ברחבי מלטה מורגשת מאוד עד היום נוכחותו של "מסדר אבירי מלטה" - מסדר אגדי, הפעיל עד לימינו אלה. אבירי מלטה היו גלגול של

"מסדר האבירים ע"ש יוחנן הקדוש," שהוקם במהלך המאה ה11- כדי לספק שירותים רפואיים לצליינים שהגיעו לירושלים בתקופת מסעי הצלב. המאבק המתמיד עם הכוחות המוסלמים הביא לשינוי אופיו של המסדר למסדר צבאי, ששלט למעשה ברחבי "ממלכת ירושלים" הנוצרית והחזיק מבצרים בעכו, בכוכב הירדן ובצפת. עם גירושם של הצלבנים מארץ-הקודש, עברו אבירי המסדר לאי רודוס, ולאחר שגורשו על-ידי המוסלמים גם משם, הוענקה להם מלטה, שבה הם הקימו את "מסדר אבירי מלטה."  

כאן הצליחו אבירי המסדר לנקום באויביהם המוסלמים: באמצע המאה ה- 15 הטילה הממלכה העות'מנית מצור על מלטה בתקווה לכבוש את האי. אולם ז'ן דה לה וולט, אביר צרפתי שעמד בראש המסדר, הצליח בעקשנות ובתחבולות להביס את הטורקים וזכה להערצה בכל רחבי אירופה הנוצרית. מלכים וראשי הכנסייה הביעו את הערכתם בסיוע להקמתה של בירה חדשה באי, שנקראה על שמו - וולטה.

המסדר גורש מהאי עם כיבושו הקצר על-ידי נפוליאון ב,1798- ואוצרות הכנסיות העשירות נבזזו למימון מסעו היקר לכיבוש מצרים. האבירים נמלטו לאיטליה ולרוסיה, אך מורשתם נותרה על כנה, ועדות לה משמשים ארמונות הפאר והכנסיות הרבות, המלאות ביצירות אמנות ובכלי קדושה, שלא ניתן כלל לשער את ערכם האמיתי.

המלטזים הגאים בהיסטוריה שלהם פורשים אותה בפני אורחיהם בשלל דרכים: מיצגים אור-קוליים ב"חוויית מלטה" בוולטה, סמוך למצודת סנט אלמו (שבה שוכן גם מוזיאון המלחמה, המתעד את מלחמות העולם,( וב"חוויית מדינה" בבירת האבירים הישנה, תצוגות בובות-שעווה ב"צינוקי מדינה" וב"אבירי מלטה" באותה העיר, מוזיאונים גדושים, וכמובן גם החגיגות הדתיות המסורתיות הנערכות ביישובים שונים בתאריכים שונים לכל אורך הקיץ.

הנקודה היהודית

למלטה גם היסטוריה יהודית ארוכת ימים: יהודים ראשונים הגיעו לאי גוזו, ככל הנראה, כבר בימי הפיניקים לפני 3,500 שנה, והם שמרו על חיי קהילה פורחים עד לגירושם בתקופת גירוש ספרד. איש הקבלה הספרדי הנודע מימי הביניים, אברהם בן-שמואל אבולעפיה, התיישב באי קומינו לאחר שחייו ניצלו בנס מהוצאה להורג בצו האפיפיור ניקולאס השלישי. הוא הטיף לקירוב בין היהדות, הנצרות והאיסלם. לפני הגירוש ממלטה היוו היהודים כשליש מתושביה. שלט קטן באנגלית ובעברית במקום בו פעל שוק המשי היהודי מזכיר זאת.  

יהודים חזרו למלטה, חלקם כשבויים, עם הגעתם של אבירי מסדר יוחנן הקדוש. בתקופת המצור הטורקי הם גילו נאמנות מוחלטת לבעלי האי הנוצרים ואף נטלו חלק בפעולות צבאיות נועזות. נפוליאון הפך את יהודי מלטה, כמו במקומות אחרים שכבש, לאזרחים חופשיים ושווי זכויות. במלחמת העולם השנייה לא אונה כל רע ליהודי האי, הודות לנוכחות הבריטית במקום. כיום מונה הקהילה המקומית כ40- נפשות, ובית-כנסת חדש, שנחנך לפני תשע שנים, פועל בעיירה בירקירקארה.

 דגים, יין ובירה

מלטה מציעה לא רק היסטוריה גדושה, אלא גם מטבח מקומי עשיר וטעים ביותר – דברי מאפה ממולאים מלוחים, מבחר עצום של עוגות ועוגיות, דגים ופירותים, היצע פסטות עשיר וגם לאוכלי הבשר לא יחסר. היין המקומי אינו נופל באיכותו מיינות ים-תיכוניים אחרים וגם הבירה המקומית ")צ'יסק(" מרעננת ביותר.  

המסעדות בערים ובמושבות התיירות לאורך החוף אינן זולות. מחירה של ארוחה דשנה יכול להגיע בקלות ל40- יורו לאדם. אולם שפע של מסעדות עממיות ודוכני אוכל מציעים ארוחות טובות בזול.  

ישנם שווקים רבים, בכלל זה גם שוק פשפשים בכל יום ראשון, סמוך לתחנת האוטובוסים בוולטה. ניתן למצוא כאן בעיקר בגדים, מפות-שולחן מלאכת יד, מגבות צבעוניות, מניפות ועתיקות.

 גם מי שרוצה לנוח יכול למצוא את מבוקשו במלטה. המבנה הסלעי של אייה אמנם מצמצם מאוד את שטחם של חופי הרחצה, אולם מלונות יוקרתיים הפרושים בכל מרחבי האי מציעים אפשרויות מרגוע וספא רבות, למי שידו וכיסו יכולים להרשות זאת.